מאת דניאל פלמנשטיין, אבא של דוד ואריאל

בסוף הכתבה מחכה גם גרסה קצרה של המסלול: כ-6 ק"מ הלוך וחזור מראס עלי לעין יבקע, שזיו ינגמן פלד רכב בו עם הבנות שלו, עומר (6.5) ותום (3.5). לגרסה הקצרה ↓

את הטיילת בנחל ציפורי אני מכיר כבר שנים, עוד מהתקופה שדוד, הבן הבכור שלי, היה בן 5. יצאנו אז לטיול אופניים קבוצתי ראשון שלנו לאורך הטיילת, והוא עשה מאמץ שלא להישאר מאחור על אופני ה-16" שלו. זכרנו את שביל הבטון הנוח, את הנחל ואת מעיין הסוסים, אך גם את העלייה המעצבנת לכיוון המעיין בדרך עפר מאובקת שנסעו בה רכבים, שם גם חווינו "נקודת שבירה".

מאז עברו מים רבים בנחל ציפורי, ורכבתי מספר פעמים באזור הנחל במעבר בין הסינגלים השונים שהגליל התחתון משופע בהם. לאחרונה המסלול חזר ללוח התכנונים שלי, כאשר אריאל בן ה-5, האח הקטן של דוד (היום כבר בן 10.5), התחיל גם הוא לרכוב עצמאית והספיק כבר לצבור ניסיון מכובד.

הצלחתי למצוא עבורו אופניים זעירים ואיכותיים מתוצרת בריטית של המותג Islabikes, שכבר אינם מיוצרים. האופניים האלה הם דוגמה לכלי רכיבה קליל ואיכותי, שמאפשר לילד קטן וחסר ביטחון להיכנס בקלות לעולם הרכיבה ולהשתלט על מסלולים של "גדולים".

באחד מסופי השבוע האחרונים התכוונו לצאת למסלול בין נחלי הצפון. אולם לא הרגשתי בטוב והעדפתי שלא לנהוג כשעתיים על הכביש ולהתרחץ במים קפואים של מקורות הירדן. לכן החלטנו שלושתנו לשוב לנחל ציפורי.

מדובר במסלול מתבקש לרכיבה רגועה ונטולת אתגרים טכניים, המשלב מידה נכונה של טבע, פיתוח ומים. מסלול הבסיס הנו כ-19 ק"מ (הלוך וחזור), עם אפשרויות שונות להארכה ולקיצור, כפי שיפורט בהמשך. נקודת ההתחלה המועדפת הנה חניון הסוללים בכניסה לקיבוץ סוללים.

החניון גדול ומסודר, ופופולרי מאוד בקרב רוכבי אופניים ומטיילים וכן אצל יושבי "קפה 79" הסמוך. מהחניון יוצא שביל בטון שעוזב מיד את הכביש וצולל לכיוון הנחל וצומת שבילים עמוסה. בצומת אנו פונים לכיוון מעיין הסוסים (בתחילה הסתבכנו, אך שאלנו רוכבים אחרים ועלינו מיד על המסלול) ומתחילים לרכוב על השביל הסלול במורד הנחל.

הרכיבה הלוך לאורך 9 ק"מ נוחה מאוד וזורמת. חשוב מאוד להדגיש לילדים להיצמד לימין, שכן אנו פוגשים רוכבים אחרים, רצים ומטיילים רבים (עם זאת, אין עומס בשום שלב). הניווט במסלול קל ואינטואיטיבי. בשלב מסוים (כשחוצים כביש בסמוך לכפר כעביה) צריך לעבור לגדה השנייה (השמאלית), ולאורכה רוכבים עד שמגיעים למעיין הסוסים עצמו (הוא עין יבקע), שהוא גולת הכותרת של הטיול! מסתבר שמאז הביקור האחרון שלי באזור הטיילת הוארכה עד המעיין, כך שלא צריך עוד לטפס את קטע העפר המייגע, ואלה כמובן היו בשורות מעולות עבורנו.

מצאנו את המעיין עצמו מזמין, מוצל ונקי מאוד, ולא ויתרנו על פיתה עם לבנה בעגלה הסמוכה. כיוון שהגענו מוקדם יחסית (סביב 10:30), המקום היה עדיין ריק יחסית, ולקראת 12:00 החלו להגיע מבקרים מהחניה הסמוכה. באותו זמן כבר פנינו חזרה על אותו השביל.

הרכיבה חזרה עדיין קלה יחסית, אולם חשוב לזכור מספר דברים ולהיערך אליהם. ראשית, הדרך חזרה מתנהלת במגמת עלייה שהיא קלה מאוד, אך יכולה להיות מורגשת ולעייף ילדים קטנים. בנוסף, אנו נכנסים לשעות חמות יותר של היום, והעייפות המצטברת מתחילה להשפיע. לכן נערכתי עם שתי חלופות: הכיסא הקדמי שלנו, שעליו התכוונתי להרכיב את הרוכב הצעיר יותר (ולחבר את האופניים שלו לתיק הגב), או לשלוף את כבל הגרירה המופלא שלנו ולהשתמש בו במידת הצורך. כך היה, והגרירה לסירוגין עזרה מאוד להימנע ממצבי שבירה. עבור דוד הדרך חזרה כבר לא היוותה שום קושי, והוא דהר קדימה וחיכה לנו בצומת השבילים בסמוך לחניה.

זהו, כאמור, המסלול הבסיסי המכסה מרחק מכובד של 19 ק"מ הלוך וחזור. ככל שיש זמן, כוח ורצון (וכוח רצון), ניתן להאריך את המסלול בכ-8 ק"מ נוספים אם, במקום לחזור לחניה מצומת השבילים, ממשיכים במעלה הנחל לכיוון עינות ציפורי. עינות ציפורי הוא מעיין איתן שמזין את הנחל יחד עם מספר מעיינות נוספים בסביבה, והוא מפורסם בכך שלידו עצר הצבא הצלבני בדרכו לקרני חיטין. הדרך לעינות ציפורי עוברת אף היא על טיילת שרובה סלולה, אולם היא מתנהלת במגמת עלייה קצת יותר מורגשת (וירידה בחזור). אנו בחרנו שלא להגזים הפעם, לאור הרכב הגילאים המגוון, ולכן חזרנו לרכב עם טעם מתוק וטוב, כדי לחזור לעינות ציפורי בפעם הבאה.

הגרסה הקצרה לרוכבים הצעירים – מראס עלי לעין יבקע

מאת זיו ינגמן פלד, אבא של עומר ותום

רכבתי את המסלול עם הבנות שלי, עומר (בת שש וחצי) ותום (בת שלוש וחצי). זה מסלול קווי של כשלושה קילומטרים לכל כיוון, שאפשר לעשות הלוך וחזור או להקפיץ רכב לנקודת הסיום. אפשר להתחיל בחניון המסודר בכניסה לראס עלי, או להתחיל בחניה של עין יבקע ולרכוב לראס עלי.

מבחינת המסלול, חלקו ממש סלול, עם שביל בטון נוח מאוד (מראס עלי עד טחנת הנזירים, ומעין יבקע עד אחד הגשרים מעל הנחל). בסך הכול יש סדר גודל של 750 מטר רכיבה על כורכר, יחסית סביר (אופני ה-woom 2 עשו את העבודה).

עומר עשתה את זה בקלות, ותום גיהצה את הבטון בקלות. בכורכר היו קטעים שהיא רכבה (מישור וירידות), אבל בעליות היא פשוט עברה להליכה עם האופניים ביד. בעין יבקע עשינו ארוחת צהריים ושחייה ארוכה במעיין. זה ממש מסלול יפה.

מבחינת לוגיסטיקה, אין מים באף נקודה במסלול, אז צריך להיערך עם מספיק מים, וכמובן עם ציוד לתיקון האופניים.

נ.ב. למי שלא הספיקה לו הרכיבה בטיילת, יש נקודת עניין נוספת באזור – מרכז שטח אלון הגליל (בכניסה ליישוב אלון הגליל), מוסד ותיק ומפורסם אצל רוכבים, שם אפשר להחליף בגדים ולהתקלח, להיכנס למסלול הפאמפטרק המאתגר יחסית שהם בנו במתחם, וההורים יכולים גם לשבת על בירה.

ההמלצה נכתבה על ידי דניאל פלמנשטיין, אבא של דוד ואריאל, ועל ידי זיו ינגמן פלד, אבא של עומר ותום – שניהם חברי קהילה יקרים.

עוד מסלולים של דניאל: הרפתקה בשטח – מירושלים למודיעין ומסלול עירוני באשדוד.

רוצים לקבל המלצות קבועות למסלולי רכיבה לכל המשפחה? הצטרפו לקבוצת הוואטספ השקטה שלנו "איפה רוכבים הסופ"ש". הודעה אחת בשבוע, רק על ידי מנהלים, רק תוכן איכותי.

אגב, נשמח שגם אתם תשתפו אותנו בחוויות ממסלולים אהובים, וכמובן שנפרגן לכם במתנה שווה מהחנות! כתבו לנו בוואטספ על מסלול שאהבתם (אפשר ממש בכמה מילים), ואנחנו כבר נתקדם משם.